החלטה בתיק ע"א 9441/05

בפני בקשה מטעם משיבים 1-7 (להלן: המשיבים) לדחייתו על הסף של הערעור שבכותרת עקב איחור נטען בהגשתו וכן עקב פגמים שנפלו בהודעת הערעור. לחילופין, במידה ותידחה בקשה זו, מבקשים המשיבים להגדיל את סכום הערבון שנקבע. אדון בטענות אלה כסדרן.

מועד הגשת הערעור

1.        לטענת המשיבים, בטרם מתן פסק הדין נשוא הערעור, הוזמן המערער לשימוע פסק הדין ביום 30.6.05 ובו ביום אף הומצא פסק הדין לצדדים על ידי בית המשפט באמצעות פקסימליה. לפיכך, לטענת המשיבים, מנין הימים צריך להימנות מיום זה, ועל כן הערעור היה צריך להיות מוגש עד יום 2.10.05, כאשר בפועל הוגש הערעור ביום 3.10.05, קרי באיחור של יום אחד, וזאת מבלי שניתן לכך טעם מיוחד.

           דין טענה זו, אשר אינה נתמכת בתצהיר מטעם המשיבים, להידחות. המערער טוען בתצהירו כי בניגוד לטענת המשיבים, לא נתקבלה אצלו, או אצל עורך הדין אשר ייצג אותו בבית משפט קמא, עו"ד אורן נחום, כל הזמנה להקראתו של פסק הדין. לטענתו, פסק הדין נמסר לידו במסירה אישית ביום 5.7.05 ואישור מסירה המעיד על כך צורף לתגובתו. יצוין, כי עו"ד נחום הפסיק לייצג את המערער בבית משפט קמא עוד בטרם ניתן פסק הדין. הודעה על כך נשלחה לבאי כוח הצדדים ולבית המשפט כבר ביום 28.6.04. בפסק הדין עצמו, נאמר כי פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים, וכי נשלח למשרדי באי כוח הצדדים בפקסימליה בתיאום עימם. אף לאור האמור בפסק הדין, ניתן להסיק כי הצדדים לא זומנו לשימוע פסק הדין בפני בית המשפט. אשר לשליחת פסק הדין בפקסימיליה לבאי כוח הצדדים, כאמור, במועד נתינתו, עו"ד נחום כבר לא ייצג יותר את המערער ועל כן מענו חדל  לשמש ככתובת המשיב לצורך המצאת כתבי בי דין והכתובת לצורך כך היתה כתובתו האישית של המערער. עוד יצוין, כי במכתב מטעם עו"ד נחום, מיום 21.11.05, אשר צורף לתגובת המערער, נאמר על ידו כי פסק הדין לא נשלח אליו באמצעות פקסימליה או בכל דרך אחרת וכי ראה אותו בפעם הראשונה לאחרונה, לאחר שהגיע למשרדו בטעות בקשה לקביעת הוצאות שהגישו המשיבים. נוכח האמור, מקובלת עלי טענת המערער כי פסק הדין הומצא לו רק ביום 5.7.05, ועל כן הערעור הוגש על ידו בתוך המועד הקבוע לכך בדין.

           למעלה מהדרוש אוסיף, כי גם אם מסקנתי היתה שונה, עדין הייתי סבורה כי בנסיבות העניין ראוי להאריך את המועד להגשת הערעור. זאת, שכן מדובר באיחור של יום אחד בלבד והמשיבים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם להראות כי הם הסתמכו על האיחור האמור. על-פי החומר שבפני עולה כי באת כוח המערער הודיע למשיבים, במסגרת בקשה ששלחה אליהם באמצעות פקסימליה ביום 21.9.05 להעביר לה את סיכומי הצדדים בתיק, על כוונת המערער להגיש ערעור על פסק הדין. בנסיבות אלה, קטן משקלה של עוצמת הפגיעה בציפיות המשיבים לסופיות ההליכים ועל פני הדברים לא נראה כי למשיבים נוצרה צפייה שלא יוטרדו עוד בהליך ערעורי (רע"א 9073/01 פרנקו סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק רדיפות הנאצים, תק-על 2002(1), 746).

פגמים בהודעת הערעור

2.        לטענת המשיבים, הודעת הערעור שהוגשה אינה עומדת בדרישות תקנות סדר הדין האזרחי בהיותה הודעה חסרה אשר אינה מפרטת את נימוקי הערעור, ואשר כל תכליתה היא לשריין את מועד ההגשה באופן המאפשר את הגשת הערעור האמיתי במועד מאוחר יותר, בהתאם לנוחותו של המערער. בנוסף, טוענים המשיבים כי הודעת הערעור שהגיש המערער לוקה במספר פגמים נוספים, כגון אי ציון מספר תעודת זהות של חלק מהמשיבים, אי ציון כתובות של משיבים וכיוצא באלה פגמים.

בהחלטתו מיום 10.11.05 נעתר כב' הרשם י' מרזל לבקשת המערער לתקן את הודעת הערעור, וקבע כי הודעת הערעור המתוקנת תקובל לרישום. בנסיבות אלה, אין בידי לקבל את טענת המשיבים כי יש לדחות את הערעור מהטעם שהודעת הערעור המקורית, אשר כאמור תוקנה בינתיים, אינה עומדת בדרישות הדין. אשר לפגמים אשר נפלו בהודעת הערעור, ואשר לא תוקנו בהודעת הערעור המתוקנת, הרי שנוכח מהותם של פגמים אלה, השימוש בנשק הדראסטי של דחייה על הסף נראה, על פניו, בלתי מידתי. לפיכך, אני נעתרת לבקשת המערער לתקן את הפגמים בהם לוקה הודעתו המתוקנת כמבוקש בבקשתו מיום 24.11.05. המזכירות תעדכן את פרטי המערער ומשיבים 11, 12, ו-13 כמפורט בבקשה.

בקשה להגדלת סכום הערבון

3.        נוכח דחיית בקשת המשיבים לדחות את הערעור על הסף, אדון כעת בבקשתם להגדלת סכום הערבון.  הערבון נקבע לסכום של 40,000 ש"ח. לאחר עיון בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. אמת המידה לקביעת ערבון בבית משפט זה היא גובה ההוצאות הצפויות אם יידחה ההליך. בהקשר זה, אכן עסקינן בתיק שהיקפו הכספי אינו קטן. כמו כן שכר הטרחה שנפסק לטובת המשיבים בבית משפט קמא, בסך 200,000 ש"ח, הוא גבוה, ולכך אמור אף להצטרף סכום נוסף של הוצאות משפט. בשים לב לנתונים אלה, ראוי להגדיל את סכום הערבון. יוער, כי במסגרת שיקולי, לא התחשבתי בטענת המשיבים כי ראוי להגדיל את גובה הערבון נוכח סירוב המערער לשלם את החובות שחויב בהם בפסק דינו של בית משפט, כולל הוצאות משפט, שכן תכלית הערבון היא להבטיח את הוצאות המשיבים, אם ייפסקו כאלה, ואין הוא מיועד לשמש מכשיר לאכיפת החיובים שהוטלו בפסק הדין (ראו: ע"א 11322/04 The State Propert Fund of Ukraine נ' TMR Energy Limited (טרם פורסם)). סכום הערבון יועמד על סך 50,000 ש"ח.

           התוצאה היא, שבקשת המשיבים לדחיית הערעור על הסף נדחית. בקשתם להגדלת סכום הערבון מתקבלת ועל המערער להפקיד תוספת לסכום הערבון, בסך 10,000 ש"ח, תוך 21 ימים מעת המצאת החלטה זו, ולא - יידחה ההליך ללא צורך במתן הודעה נוספת. 

ניתנה היום, ז' בכסלו תשס"ו (8.12.2005).

                                                                          שושנה ליבוביץ

                                                                                ר ש מ ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: